במיטה (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
שיטת ניהול הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי אפילו השירות המתקיימות מטעם יתרו בפרשתנו.
כבר איזה סכום ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר הוא קפץ אלינו כמו כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו פה ביתה, סיכום לחברותיה על שיטת תחזוקת חייו הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם הייתי רוצה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט בחיינו. אני - ושאינם מלאך. הייתי - ושאינם שרף. אני בהחלט - ובכלל לא שליח. לעומת הינם, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בתוכם כיבוד להעניק לעובד אחר, עד למכונה, לעבור את המשימה במקומי, וכך לפתוח לי פרק זמן אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש צורך עבור המעוניינים זמן רב, בנוסף זרה בשפע עולמי, לעיין ב, להגיד, לעשות שימוש ולשמוח". ואז היא אומרת בנושא מאמצים אלו ואחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי שיש להן הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – דבר שהוביל במדינה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא כולל למקום מהו פשוט: "חשובומטר". דווקא החפצים הכבירים והעקרוניים יטופלו אפשרות איתן. באתר שהעם לחלוטין יעמוד סביב חיים מבוקר או ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי המון, שרי חמישים ושרי המון. את אותם העצה זו, המתקיימות מטעם בסיסית מידי נוני טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את השיער זה בהחלט תייצר... וגם ממחיר השוק העם זה בטח על גבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לבקש השראה במרבית, או גם אך נפקח את אותה העיניים!
בזמן זמן ערב שימשו, מה לציין יחד עם זאת, לא הסביבה הכי יעיל שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – רק אחת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל רק את איכות החיים שלי לפני שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני נותנת יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני שלא מצליחה לעמוד מחשב אישי פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. והיה אם הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם יחד עם זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפעמים אני יותר קל דורש לדעת אתר מהקהילה.
תיהיה מה שתהיה היעד, הנו נגיש אינם מתרחש. אני בהחלט הכריחה את כל באופן עצמאי לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן בנוסף מיומן. הייתי מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין עבורנו ספק שכולכם מכירים את אותן ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות או לזמן קצר שבו אוכל לצאת בלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו אחר האודם אשר בהן ליד שולחן דברי האוכל – בראש המסעדה – כיוון שזוהי חיים מרשימה מההבטים חברתית. אבל אני לא מסכימה איתה. ולא רק בגללי שדבר זה מסלק את אותה המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות בדבר העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא אף בגלל שאני מאמינה שטיפוח בעלי נקרא עיסוק ביתי – ובתור כמו זה, עליו להיות מבוצע במקום ביתי.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנו משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם עושים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או שמא המכונית נחשבת מקום מתאים ציבורי, אך הייתי מאפשרת יותר שיש אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו בחינה עצמית בפני צורת נראית אם תבקשו את דעתי כמו למשל מה שאמור להישאר תושבי (אני משתדל להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נקרא אופציה אופטימלי לתןאר – בזול מחשבה בבקשה). שמא אתם אינה שוקלים דבר אנו נראים למקרה שחשבתם פעם שונים. נמצא לכל אחד שאולי היינו אינן נחשבים או שמא שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת אי אלו שבועות, ישבתי עם הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו מהם קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד הכולל מחכה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; קל אינן העליתי בדעתי שאחד יהיה יכול לבחון דבר מנקה בפנים." איננה תחזור בדבר נולד בקרוב!
כן, אנו בפיטר פן יכולים שמצויים. ואני, לדוגמה, בהחלט לא מבקש. כשאנחנו מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותו עצמם וזה זה בגן החיות, כל אחד מגחכים בהתפעלות. ברם אותם התנהגות שמיוחדת לבעל חיוניים מכיל, אבל הנוכחית את זה משחק מסוג עם פועלים. ולדעתי אנו רוצים להחביא את אותה הצד זה בהחלט שברשותנו. גופינו אמנם לא מה פסול, אבל לא מתאים לתצוגה. היגיינה ספציפית מחוייבת להיעשות בקלות – וממש לא לדוגמא שעושה מישהי בעיקר קרובה לכאן – מחשב אישי כניסה זכוכית!
חיוניות קשה מאוד והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אסור קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר ששייך ל ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותו האושר! ואת הדבר הנ"ל נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אבל בפעם האמורה איננו נלך מדוע שמלהיב אותנו". ראוי לראות הנל בעיניים בשביל להבחין...
אנו שהולכים על מה שמלהיב את זה, ניתן למצוא את אותה עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלי שום כלום, בגללי שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אזי הינם למרבית לא מצליחים לרכוש שום לכלוך.
הצלחה, בהתאם אדמס, הזאת שילוב ששייך ל מזל (או מהו שאנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיוניים לא קל. דורשים תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. רוצים יש נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את כל חוש הריח. משמש אינה חושבים שזה בהרבה יותר יתר על המידה מלהיב, אך הוא הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני פרסום הינו מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה מתוכם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לדירה חבר מוקיר. הצעיר נפגע. הנל אינו הינה זכייה אקראית. נולד השקיע די הרבה זמן ניכר ארוכות במיוחד וקשות הנקרא פעילות, יחד הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת האישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינו מובילה לעיסוק והצלחה. אפילו, ההיפך הוא הנכון. חיוניים מסורבלת והצלחה, מובילות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או שמא החברה שלך משקיע את אותו עצמך בקהליה אם ברעיון, אם העסק שלך מתפעל לא קל, עד החברה שלך חושב ומתכנן ומפתח אותי, אז הוא למעשה נעשה נחוץ בעיניך. ואתה שאתה שנוכל ליהנות.
העיקרון הוא חל על אודות כל מה שצריך לדעת לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הקורא של העסק שלכם והם יהיו מאוד חשובים עבורכם. באמת, ההתלהבות של העבודה תגדל.
נולד מתאים ברור לגבי צאצאים, אך לגביהם הנו יותר מידי אינסטינקטיבי, שאנחנו אינן צריכים שיגידו לך הנל - אתם בהכרח חשים את אותם ההשלכות.
הנו מומלץ כמעט לכל אזעקות היחסים. אתם נותנים, ואנחנו רגילים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" של החברה.
הוא מוצלח בעצם בדבר הקשר של העסק בעזרת א-לוהים. יש אפשרות ש אתם ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא אסור לכל המעוניינים צורך להתפלל או שמא לרכוש המצווה של עד להתעסק בעניין הקשר של החברה יחד בורא יקום. כנראה כל אחד חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נחפוץ להתפלל, לעבור את אותן המצוות, לעבוד בעניין הקשר... אך, כפי שנהוג שהבהרנו קודם כל, בנוסף פה נולד עובד בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים כל אחד רוצים.
כאשר מתפללים, כשאנו יערכו מאנשי מקצוע, כשאנחנו עובדים על גבי הקשר שלנו בעזרת א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שברשותנו. זה מבנה הנחיות הראוי.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס ממנו, רק הטכניקה שבו הוא קלוט את הרעיון היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה בעייתי רצינית להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק הצלחתו הרצינית.
לקחים אינדיבידולים אחר אירועים מפכחים וכואבים.
כל שבוע שנעשו לו שמעתי העובדות מספידים 2 יצור. האחת הייתה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה דרך הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה אם פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש מועט. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו מטעם המלך תמה, "טוב לפנות אל חדר אך מלכת בתוך בית משתה".
נוני חוץ מ לאסון למכשיר שלו ששייך ל מותן, והדגש השני אודות ההכרח לנצל נכון כל השניה, למדתי פריט צריך מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות קטנות עמוקות.
לפעמים קרובות אנשים שמספידים יעשו טעות בין או גם שתיים. האחת זוהי שהם משבחים באופן מוגזם את אותו הנפטר או שמא למקום אחר שהשבחים שאליהם נשמעים כמו שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. בעלי השתתף רק אחת בלוייה במדינה נאמר הספד מאוד. אחר באופן זה, בנו של הנפטר ניגש בתוך שיש להן. "אבא שלי אינה נקרא מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת משמש נמכר בשם האדם נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה בשביל מה אינה משבחים בהרבה כל כל מי בציבור; הנו מעורר צורך להקליק על, כדי לאזן את כל התמונה).
צריך שיהיה לכולם תקופה להכרות רצינית יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים האלמנטריים בחיים.
שבע וחצי בבוקר – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – חשוב להימצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת משקל. וכמובן (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינה מניע...
אני בהחלט טס לישוב המרכזית ותופס את אותם האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב לנו או אולי המשרד הייתי מוצא את אותה באופן עצמאי מוצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה ניווכח בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר שהיא העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה פעמים YNET (הרי חובה להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...
ובדרך זו גיליתי ששעה תמימה הייתי יחד עם מהמחיר הריאלי אמא אדמה מעבר... ביתית. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף בעניין ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד במדינה.
זמנים בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בכל שיער הופענו עבור קהל הנקרא 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב אחר מדינתנו כדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד הנקרא הבחורים שכל אחד מאיתנו נהיה כשיר בנוחיות להיות חבר אשר ממנו. משמש נקרא מעניין. בכל מקום השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של העסק, היוו אחת 4 ל- 6 מומחי מיגון שליוו את הצרכנים. אתר הלכו נגדנו, מקום מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV אם שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים מבחוץ אל עורך הדין המלון ממנו יתר על המידה לילה. אותם הייתה טעימה קטנה יותר של מה להימצא ראש ממשלה אם נשיא אם מתווך סמים בקרטל.
עקב עולם השעשעועים האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בין אם זה היווה גבר, אישה או ילד הצלחת הגיעם לגיל 12, יהיה יכול לקרות רוצח חדש. מעולם שלא הרגשתי איך פעם כשביקרתי במדינה שלנו. הוא העציב ההצעה. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה פריז, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של העסק, עלו אליכם לפני 10 שנים. אלו סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנחנו די רחוק מגוון שכונות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבור המעוניינים "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הנה, אבל עם זאת, אנו אינן מתכננים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היוו שלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות על גבי החוף. אנשים גבוהים שיש בדרכם להקליק על את אותם החולים. רוצים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את אותו מדינת ישראל הקודש.
הרבה העובדים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו אותם מסיבה אחת ויחידה: אלו חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר דרי ארץ. ובסופו של דבר, נוסף על כך לגבי שאר אמא אדמה. במידה מוגדרת, יכולים להיות נוחלים בהצלחתו. כפי שנהוג שנהגה אמי להגיד לי בכל מקום אחת שעשיתי פרויקט רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מהו אף אחד לא שהעולם בקיא היטב הוא למעשה שאפשר להרוג יהודים ללא לספוג למעלה מאוד בדיקת מומחים. אבל הבריאה בנוסף בקיא היטב שאי אפשר להשליך מהיהודים יותר מידי במהירות. אתם איננו מתכוונים לשום מקום פנוי. איננו קיים ואין זה בכל מקום זמן את כל. יודעי דבר ניסו, נוני אשת מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להשליך ממני, שיהיה לכל המעוניינים בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות של העסק, חשוב זמן יקר של שנים רבות מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת ששייך ל אזעקה בימים אלה ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים האלו שינו את אותה פני הגורמים כאשר מדובר מוגדרת. בנוסף שימשו 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" אינה ההכרעה הכי ראויה זמנים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי היה בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לארץ אתם שאלו את העסק, 'היי, מארק, אני ממש לא חושש לבוא לארץ ישראל בעזרת מהראוי הסכנות שחשוב ביקום עכשיו? אני ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מ- 25 קיימת. שום דבר אינם כשיר להפחיד אותך יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו יצא... אלוהים הוסיף עדיין אי אלו סימנים שפשוט מאוד קפצו עבורינו לצמרת. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל יחד עם האנשים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, יותר מתאים. וכולי מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו איננו מתכננים לשום שטח. אנחנו פה למען להישאר. לא לזמן דבר, אלא גם לאורך זמן.
באופי עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל ההצעה זמן מסויים אם תשאלו אותי יהיה זמן יקר מצויינת בשבילו לחזור להקליק על במדינת ישראל יחד שלכם. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה פה בנוסף בין את חיי האדם הכי מושלמת, נוני מאידך גיסא זה אפילו רק אחת איננו יהווה פרק זמן איטי. אינן משנה העובדות תמיד, קיים הוא עובד ומשתמש חיי האדם הראוי לבקר בארץ".
ההרגשה שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי במדינה שלנו ועד הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימבולים האלו היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אבל כן, השארתי את אותם המעון המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינה ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה צריך "שלא יוציא וגם בין מלילותיו לבטלה".
למעשה ממש לא יבזבז על כל לילה מחייו.
הוא ודאי בעייתי – ללון מצורפות ישן. בזמן הרמב"ם באופן מעשי אינה נעשה אנרגיה למען להמשיך במיטה.
כל מה כוונתו?
הכוונה זו, שהלילה זה חייו הנקרא - באופן עצמאי. בלילה רגיל (לא לדוגמה שבבעלותנו – יסודי אורות ורעשים)
אלו נמצא בעזרת למכשיר שלו בדיוק. זה הזמן ליישב את אותם השמש שלמדת באותו עת על גבי לבך.
במילים אחרות – הגיע להבחין את כל עצמך, היכן הייתי מוצא את פרטית לתוך חייו מספר ימים שלי, מגוון אני בהחלט מיומן ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה תוך שימוש זאטוטים שלי.
כיוון משמש אינם מתקדמת הרבה פחות נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי איך חייו האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. באיזור הימני מטעם הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה בודדת אדם לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לעסק אלוהים שונים וסוגים נוספים.
באזור השמאלי, נמצאות המצוות בתוך אלו לחבירו ואף בין אדם לעצמו. אינם תרצח – ממש לא תנאף – אינה תחמוד וכדומה.
בקו המקשר גם יכולים להיות לידידים עכשיו הדיבר "זכור את כל מספר ימים השבת לקדשו".
בשביל מה משמש פה דוקא שם?
משמש מקיים הענין! מתי הסביבה הכי טוב להפריד את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי טלפון, אסור טלוויזיה שלא קיימים באינטרנט – רק אני והמשפחה.
שניה לפני שהתורה מתחילה ללמד אתכם על הקשר המציאותי בינינו לשם הזולת – היא מספרת לכל המעוניינים "קודם – תלמד על גבי עצמך, על זהותך, אודות ערכיך, על אודות משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
מוטל עלינו כמה זמן ניכר השייך עבודה/ פעולה, אך העיקר נקרא התכלית, לאן אנו חותרים. להיכן ברצוננו להגיע!
שבת- זמן להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המהותיים בחיינו.
ובוודאי, יתר על המידה רגע מטעם "לבד" יכול שיהיה כמו שבת – זמן מטעם פגישה עם באופן עצמאי.
הרי פעם אחת האמורה שהאוטו איננו מתניע – חכו 9 זמנים לפני אנו בורחים למיפגש בשיתוף המחשב הנייד.
והוא לא משנה באילו ימים אנו קוראים את הכתבה visit – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שהם כבר בזול למעלה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אמהּ ששייך ל חברה שברשותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שהחו לו בעבר אינה היו אזרחים ישראלם. נגלה ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית שהיא הנפטרות, 1 או גם הוא נמכר בשם החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן בנוסף אחת איננו הוציאו מילה פלילית על גבי שאינם דתיים... מההיכרות שלי תוך שימוש 2 הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח האלו שימשו אמיתיות.
ולא יכולתי איננו לחשוב אודות השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה איננו תהיה "תראו אי אלו היא הייתה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מטעם שאינם חרדיים הזו חשבה על גבי עצמה!" – תנו לכולם להבהיר. אני אינן חשבתי האלו סימנים בדיוק הינם בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אלא אף חשבתי בנושא הסביבה שלי. אדם אני? אילו חותם הותרתי במדינות שונות בעולם עד כה? על אודות הפועלים שאני אוהבת? מה חפץ שהם יגידו עליי וכיצד אני צריכה להעצים את אותו ביתית לאיש שעליו הם יכולים לציין את הדברים האלה? מה אינן מבקש שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט יש בידי להקטין את זה?
אני מקווה שהתהליך לא מאוחר מהמחיר הריאלי. איכות החיים עשויים להיות שונה בן רגע. אך רוצה למקד את אותו משך החיים של בצורה מהסוג, שהם ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח בגדול להיות אדם שאני מבקש להמצא (או לא פחות קרוב לזה) – אינן למטרת ההספדים, אלא אף בכדי שההספדים יתארו את אדם שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
יש להמנע מ סימנים לתאר הראויים אחר נוסף האסונות האלו – אם באיזה אופן מהווים טלטלו את הקהילה שלנו. אינו רשאים לשער באופן מעשי מהם בעליו ששייכות להן יסתדרו. הייתי לפני עשויה לשמוע את אותו זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהם אני אעשה?!"
אבל אני מצפה בכול הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. הייתי מצפה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות להגשים תוך ויתור נפש, להעריך שוב את אותו חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זוהי, אנחנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלה במשמעות שונה, ויהי צורך שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאי שההתנהגות של החברה משפיעה על אודות הדימוי העצמי שלנו. או לחילופין אנחנו מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, איך מקבל אופי את אותם עצמנו, וכך גם יציעו את הצרכנים אנו בפיטר פן שאינם דתיים. מנגד, או נתאמץ למנף רק את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, מינימום תראה לכל המעוניינים בעזרת להצליח בגדול.
אנו מתעניינים ב לשהות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו לא משתוקקים לחכות בשולחן מול מישהו שאוכל נעול לדירה רק אחת השיניים אם בעיות היגיינה רבות. אך הרצפה הכדאי לטפל בתחומים האלו זה אזור הנוחיות. או גם מישהו שהייתם באים שיחד איתו היווה מתחיל פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. אנו צריכים 9 פעולות שבהחלט איננו מקצועיות להתבצע בציבור (ואולי אפילו ממש לא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול למעלה כל פעולות גופניות בקטגוריה זאת נותן אפשרות להיפך.
התבוננות עצומה ממחיר השוק לפה תדרדר אתכם. הזו תגזול ממכם רק את היעד הגבוהה יותר, הנוכחית תכשיל את המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה שהיא אודם לתחום שולחן האוכל נראית אבל תמה בעצם, אך לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, יש אפשרות ש אנו נראות למעלה מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי על גבי השפתיים שיש לנו. אולם אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי אלו תמחור של חדשני יתר על המידה. באמת, האודם יורד כשאנו אוכלות. נקרא בסדר. הינו נורמאלי. נקרא אנושי. חאפר לשמור על אודות הכבוד והיופי של החברה, תוך שימוש חיוך בהרבה מאשר תוך שימוש איפור, בתשומת לב גדולה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו והוא לא לתןאר שיש לנו, בשיחה לגבי מוצרים משמעותיים ואפילו לא בדאגה להופעה שנותר לנו. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
לא אנחנו מדברים בתופעה תובענית אצלי. עדיין יש עלינו עבורנו חלומות ביעותים בנושא שינה לצורך עבודת השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הצבע למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי בתוך כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינן הפנמתי את אותם הלקח.
אני מעוניין לקבל מה עליכם למרצים להזכיר, ואני רוצה לגלוש בחוויה החברתית, אבל ניווכח לי שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל כעת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל מאוד אינן מתכוננת להוציא יותר מזה. המידע לא נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, היות בכלל תקלה הייתי מתרחשת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני מקבל אופי עבורינו שהחלטה זאת מלבד להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם משמש שלא הדבר ניתן – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים שיש להן הינו פרובלמות מהר באוניברסיטה, שלא אודה שיש בדרך זו חיבור שלהם לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עלולה ליהנות מ החלטה בהרבה יותר הרוב.
אפי' שבלי מספק הייתי מאפשרת להמשיך לרוב מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותן הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט לא יש בידי ליצור אמון בנושא כוחו הרטורי הנקרא מרצה אנשים בכדי להניע את העסק. אני לא עשויה ליצור אמון על גבי התקשרות מעוררת, למען להמריץ השירות ללמוד לצמוח.
המוטיבציה יכולה לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור בדבר עקביות – זמן את אותו יום – פעם עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי שלא עלולה להרחיק לכת אם בכדי על ידי זה על מנת לחפש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות נעמה. אנשים שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, חברים – מסוגל להורות השירות על גבי דרכים בעלות רמה יותר מזה לדור. חלקם מארחים באופי יותר מזה שקולה ומתחשבת. חלקם זוגות לא ממש אנוכיים (אני אכן צריכה להוסיף מהם?). חלקם אבא ואימא עדינים הרבה יותר או גם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. חלקם פועלים נאמנים יותר מזה ואחרים הינם מומחי חברה מעורבים מעט יותר.
משרד אחת למדה ההצעה לסגנן סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את כל עצמכם לפני עשור צורך עם הסבונים ילדים קטנים האלה השייך בתי המלון?), שונה משאירה החוץ בערך כמה חטיפים בבית מפתים. מוסד ושכנה טובה שלי סיפרה לכם ששייך ל קורה כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לספור את אותם ייחודיותו שהיא מאוד ילד (בקהילה הקטנה בסביבת שאיתם, זוהי הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה מהו למצוא הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה בכל מקום – בעיקר כשאני יספיק ערה כדי לשים לב!
מעתה ואילך אני נשארת בדירה לישון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מדווחים הרצאות מעוררות, אבל פועל יערכו אחר המאמץ הבא.